בנק הפועלים בע"מ נ' שיבלי

החלטה

1.מונחת בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסך של 76,318.84 ₪.

2.המבקשת ניהלה חשבון עו"ש אצל המשיבה שנותר ביתרת חובה בסך של 27,433.84 ₪ ולקחה הלוואה במטרה לרכישת רכב בסך של 78,000 והלוואה נוספת בסך 7,000 ₪ לכיסוי יתרת החובה בעו"ש, בהלוואות אלו נותרה יתרה בלתי מסולקת בסך של 48,885.

3.המבקשת נחקרה על תצהירה והוגשו סיכומים בכתב.

4.המבקשת טוענת שהוטעתה ע"י פקיד הבנק באשר לתנאי ההלוואה, נאמר לה כי הריבית בהלוואה תהא בסך 7% לשנה. בחקירתה וגם בסיכומיה, חזרה כמנטרה על משפט שטענה שנאמר לה ע"י הפקיד והוא "תקחי 78 אלף ₪ ותחזירי 80 אלף ₪". לגרסתה, הפקידה שיק על סך 42,000 ₪, פקדונות ששוחררו לחשבונה בסך 40,000 ₪ ושילמה במשך שנה 1,800 ₪ לחודש לטובת ההלוואה, ובכך טוענת המבקשת החזירה מעבר לסכום שנאמר לה שתחזיר.

בפי המבקשת טענה נוספת, להתניית שירות בשרות, לגבי סכום של 7,000 ₪ מסכום ההלוואה לרכב שהופקד לחסכון.

5.מנגד טוען המשיב כי טענות המבקשת הן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, כי טענותיה מנוגדות לתנאים המפורשים בהסכם ההלוואה. המבקשת פרעה את תשלומי ההלוואה כסידרם במשך חודשים רבים ולמעט פניה אחת לפקיד הבנק, לא נעשתה פניה נוספת, בע"פ או בכתב. המשיב מצרף לסיכומיו העתקי תדפיסי חשבון בנק לחודשים הרלוונטים.

6.ההלכה הנוהגת, לאפשר לצד המבקש לעשות כן, להתגונן כנגד תביעה, גם אם הגנתו דחוקה. יפים לכך הדברים שנאמרו מפי השופט ברנזון בע"א 153/66 בית וגן בהרצליה בע"מ נגד בנק הפועל המזרחי בע"מ פ"ד כ(3) 515, בעמ' 519).

"הלכה פסוקה היא משכבר הימים, שחזרה ונשנתה על ידי בית משפט זה בהזמנויות רבות בעבר, כי בשלב זה די בראיה לכאורה שישנו פגם בזכות הקנין של התובע כדי לזכות את הנתבע ברשות להתגונן. הדיון בבקשה לרשות להתגונן אינו משפט ואף לא קדם משפט. כל כולו אינו אלא בחינה ראשונית מוקדמת של הענין. אם התצהיר על פניו יחד עם חקירת המצהיר מגלים לכאורה עילה חוקית בעלת משמעות וממשות כל-שהם, אשר אם תוכח במשפט תוכל לשמש תריס ומגן בפני התביעה, יש לתת רשות להתגונן. זה מה שנדרש ולא יותר מזה."

7.על אף שהמבקשת לא הראתה בתצהירה תשתית עובדתית מלאה שיכולה לשמש אותה כהגנה ולתמוך בטענתה כי חישובי הבנק אינם נכונים וכי הוטעתה ע"י פקיד הבנק לחשוב שסכום החוב שונה מהסכום המצויין בספרי הבנק, וכי עיקר טענותיה הן טענות בעל פה כנגד מסמך, נראה לי נכון וראוי ליתן למבקשת רשות חלקית להתגונן כנגד היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה, ולתת לה את יומה להוכיח טענותיה בדבר הטעיה והתניית השירות ולבחון את תדפיסי הבנק בתקופת חיי ההלוואה.

8.למבקשת יתרת חוב בלתי מסולקת בחשבון ההלוואה שהועמדה לה בסך של 7,000 ₪ לכיסוי יתרת החובה בעו"ש שבעניינה לא נשמעה כל טענת הגנה. עם זאת בהעדר נתונים בפני, המצביעים מהי היתרה הבלתי מסולקת בהלוואה זו מאחר והמשיב כלל אותה בסכום הכולל של היתרה הבלתי מסולקת בהלוואות, לא ניתן לתת פסק דין חלקי בגין סכום ההלוואה וזה יקבע במסגרת הדיון העיקרי.

9.באשר לתביעה בגין יתרת החוב בחשבון העו"ש ומאחר ולא נשמעה מפי המבקשת כל טענה בנוגע לחוב זה, לא ניתנת רשות להגן בשל יתרת החוב בחשבון העו"ש.

10.לפיכך אני מורה כדלקמן:

א.בקשת הרשות להתגונן אשר הגישה המבקשת נדחית לעניין גובה יתרת החוב חשבון העו"ש של המבקשת והמשיב יהא רשאי ליטול פסק דין כנגדה ע"ס 27,433.84 ₪ בצירוף ריבית כמפורט בכתב התביעה. ולשם כך יגיש נוסח פורמלי של פס"ד חלקי לחתימה.

ב.בקשת הרשות להתגונן אשר הגישה המבקשת מתקבלת לעניין גובה יתרת החוב בחשבון ההלוואות על סך של 48,885. התצהיר שהוגש במסגרת הבקשה ישמש כתב הגנה.

11.בשולי ההחלטה אציין כי טענתה של המבקשת בבקשה להעדר סמכות מקומית נזנחה בסיכומים, ועל כן היא נדחית.

12.בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ב, 02 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.